<h1>תשובות בעלי התוספות סימן נ"ח — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מורי ה"ר ישראל. אשר שאל אדוני את עבדו על הקהל שתבעו את האלמנה ליטרא שנדרה לצדקה, והיא כופרת. ועד אחד מעיד כדברי הקהל. נראה היה לפוטרה משבועה להכחיש העד, דמעות צדקה ליכא שבועה אפילו במודה מקצת דהויא דאוריתא, כדמשמע ס"פ החובל [ב"ק צ"ג ע"א] מלשמור ולא לחלק לעניים היכא דלא קייץ להו, וה"ה להכחיש העד דאינה נשבעת, דאע"ג דהיכא דטעין פרוטה וכפר ליה עליה ואיכא עד אחד חייב שבועה, מה שאין כן במודה במקצת, כדאיתא פ' שבועת הדיינים [שבועות מ' ע"א] אלא בעד אחד מחייב שבועה מה שאין כן במודה מקצת, ה"נ הכא אע"ג דבמודה במקצת פטור משבועה במעות של צדקה נימא דליחייביה שבועה. זה אינו, דהא פירש ר"י דהתם דווקא דבאותו מין איכא שבועה במודה מקצת, אבל במלתא דליכא שבועה כלל במודה מקצת ה"ה בעד אחד. כדאמ' [כתובות פ"ז ע"ב] עד אחד מעידה שהיא פרועה דלא מיחייב שבועה דאורייתא, משום דבמודה מקצת אשכחן דאין נשבעין על הקרקעות, הוא הדין בעד אחד, כיון דלא אשכחן שבועה בקרקע. מיהו נראה בעיני דמשבעינן ליה מדרבנן. כדאשכחן סוף פ' הזהב [ב"מ נ"ח ע"א] שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהו בני אדם מזלזלין בהקדשות. עוד נראה לי דליסלקו בי תרי מן הקהל וליתבו מאי דקייץ להו וליסהדו, א"נ חד מן הקהל והאי דקאי, דהוו להו תרי סהדי שאומרים שנדרה, והיא אומרת שלא נדרה, א"כ תתחייב לפרוע. דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי [ב"ב ו' ע"א]. וכה"ג איכא פ' חזקת הבתים [שם מ"ג ע"א] גבי תנו מנה לבני עירי. ושלום מאיר בר ברוך.
<h2>דף מג.</h2>
מורי ה"ר ישראל. אשר שאל אדוני את עבדו על הקהל שתבעו את האלמנה ליטרא שנדרה לצדקה, והיא כופרת. ועד אחד מעיד כדברי הקהל. נראה היה לפוטרה משבועה להכחיש העד, דמעות צדקה ליכא שבועה אפילו במודה מקצת דהויא דאוריתא, כדמשמע ס"פ החובל [ב"ק צ"ג ע"א] מלשמור ולא לחלק לעניים היכא דלא קייץ להו, וה"ה להכחיש העד דאינה נשבעת, דאע"ג דהיכא דטעין פרוטה וכפר ליה עליה ואיכא עד אחד חייב שבועה, מה שאין כן במודה במקצת, כדאיתא פ' שבועת הדיינים [שבועות מ' ע"א] אלא בעד אחד מחייב שבועה מה שאין כן במודה מקצת, ה"נ הכא אע"ג דבמודה במקצת פטור משבועה במעות של צדקה נימא דליחייביה שבועה. זה אינו, דהא פירש ר"י דהתם דווקא דבאותו מין איכא שבועה במודה מקצת, אבל במלתא דליכא שבועה כלל במודה מקצת ה"ה בעד אחד. כדאמ' [כתובות פ"ז ע"ב] עד אחד מעידה שהיא פרועה דלא מיחייב שבועה דאורייתא, משום דבמודה מקצת אשכחן דאין נשבעין על הקרקעות, הוא הדין בעד אחד, כיון דלא אשכחן שבועה בקרקע. מיהו נראה בעיני דמשבעינן ליה מדרבנן. כדאשכחן סוף פ' הזהב [ב"מ נ"ח ע"א] שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהו בני אדם מזלזלין בהקדשות. עוד נראה לי דליסלקו בי תרי מן הקהל וליתבו מאי דקייץ להו וליסהדו, א"נ חד מן הקהל והאי דקאי, דהוו להו תרי סהדי שאומרים שנדרה, והיא אומרת שלא נדרה, א"כ תתחייב לפרוע. דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי [ב"ב ו' ע"א]. וכה"ג איכא פ' חזקת הבתים [שם מ"ג ע"א] גבי תנו מנה לבני עירי. ושלום מאיר בר ברוך.
